<h1>חדושי הר"ן — פסחים</h1>
<h2>דף יא.</h2>
[פסחים כ"ב ע"א] והרי דם, ה"ט דלא קא משני כשהותרה נבלה היא וחלבה ודמה הותרה לפי שאין דם בכלל בשר כדמשמ' בפ' המנחות והנסכים [מנחות ק"ג:] שהעידו על דם נבלה שהוא טהור. ומועלין בהם, מדרבנן אבל מדאורייתא לא שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. מה מים מותרין אף דם מותרין, ואע"ג דדם קדשים שאינו נשפך לא הוקש למים מ"מ כיון דאשמועינן קרא בדם חולין דשרייה בהנאה ולא תאכל דידיה אינו אכילה ולא הנאה ה"ה לדם קדשין, ואע"ג דאיכא תרי לאוי חד לדם חולין וחד לדם קדשים מ"מ גלויי מילתא בעלמא הוא דבכולהו לאוי דדם לא משמע אלא איסור אכילה. ואימא כמים המתנסכים ע"ג המזבח, לאו למימרא דלמיסריה בהנאה צריך קרא דהא מלא תאכל נפקא וקרא דבמים לדרשא דדם שנשפך כמים מכשיר אתא, אלא ה"ק דמדרשא דמים לא מצי למילף התר הנאה דהא אשכחן מים שהן אסורין בהנאה.
<h2>דף יא:</h2>
[פסחים כ"ו ע"א] שאני היכל דלתוכו עשוי, פירש"י ז"ל שאין הנאת צלו נאסרת לפי שאין זה דרך הנאתו, וא"ת והא לא כתיבה בה אכילה ואפי' שלא כדרך הנאתו ליתסר, י"ל דמעילה ילפא חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיבא בה אכילה, והא דאסרינן בפ' כל הצלמים [ע"ז מ"ח:] לישב בצילה של אשרה, היינו משום דאשרה עשוייה לצל והוא דרך הנאתו, ועוד דגבי ע"ז לא כתיבא בה אכילה, כ"כ בתוס', ולי נהי דשלא כדרך הנאתו היא, איסורא מיהא איכא, ור"י בן זכאי מפני צורך הרבים לשמוע דרשתו (היא) [היה] מתיר. והא הכא דלא אפשר וקא מכוין ואסיר, פי' דכיון דלא אפשר כדרכו אלא בטורח גדול לשלשל האומנים בתיבות לא אפשר מיקרי, ובדין הוא דהוה מצי אביי למימר הא מני ר"ש היא אלא דבעי לתרוצה אליבא דכ"ע. ותסברא ואמר(ינן) ריב"ל קול ומראה וריח אין בו משום מעילה, פירש"י ז"ל וכיון דמדאורייתא שרי כי לא אפשר אמאי אטרחוה רבנן, והקשה רת"ם ז"ל דהא בגרירא דליכא איסורא דאורייתא לפי שהוא חופר כלאחר יד, פליג רבא ואסר בלא אפשר וקא מיכוין, וכיון שכן מאי קא מוכח ליה אביי לרבא, אלא דה"פ דכיון דלא אסירא אלא מדרבנן כל שהיא לצורך גבוה כי הכא סברא הוא דאפי' איסורא דרבנן ליכא. מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא, וא"ת דהא תניא בפ' החליל [סוכה נ"ג.] דאשה בוררת חטים לאור של בית השואבה והשמן והפתילה היו של קדש כדאיתא התם, והיכי שרי והא אמרינן דאיסורא איכא, ובירושלמי נמי דייק מינה דקול ומראה אין בהם משום מעילה, וצ"ע. אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר, בדין הוא דהוה מצי למימר דס"ל כרבנן דאמרי והניחם שם מלמד שטעונין גניזה והוו להו שלשה כתובים ושלשה כתובי' ודאי אין מלמדין, אלא דעדיפא מיהא קאמר דאפי' לא ס"ל כרבנן ניחא דתרי מיעוטי כתיבי, ומיהו צ"ע למה לי תרי מיעוטי דהא בחד מיעוטא סגי.
<h2>דף יז:</h2>
[פסחים כ"ד ע"א] אין לוקין על לאו שבכללות, הקשה הרר"א ממיץ דבפ' אלו הן הלוקין [מכות י"ג.] מני בכלל הלוקין לאו דנותר ופיגול ואמאי הא לאו שבכללות הוא, ותי' דלגבי נותר כיון דכתיב ביה בהדיא לגבי דידיה לא חשיב ליה לאו שבכללות ופיגול נמי גמרי' עון עון מנותר. ומיהו איכא למידק דבפ' בתרא דמכות פריך גבי זר שאכל עולה לפני זריקה דלוקה ולילקי נמי מדר"א דאמר כל שבקדש פסול ומאי קושיא והא לאו שבכללות הוא.
